שאלה מצוינת! אני חושבת שכולנו תוהות איך זה ייתכן כשאנחנו מתוודעות לגביעונית בפעם הראשונה.
- "למה אמא לא אמרה לי?"
- "למה בשיעורי חינוך מיני בבית-הספר לא סיפרו לי על זה?"
- "למה אין פרסומות לגביעונית?"
אימהות
ראשית, חשוב לציין שהגרסאות הראשונות של הגביעונית לא היו מוצלחות או פופולריות כל-כך. סביר להניח שהאימהות והסבתות שלנו בכלל לא ידעו שהן קיימות – אמא שלי למשל לא ידעה עד שאני סיפרתי לה.
בתי-ספר
בתי-ספר בוחרים בקפידה על מה לדבר עם התלמידים ואת מה לא להזכיר אפילו לא במילה. לכל אחד ואחת יש אמונות ודיעות שונות, וכל אחד ואחת בא\ה מחינוך דתי אחר. לכן, רבים מרגישים שישנם נושאים מסוימים שעליהם התלמידים צריכים לדון בבית עם הוריהם, ולא בבית-הספר.
אני זוכרת שכשהייתי בכיתה ה' דיברו איתנו על מחזור, תחבושות וטמפונים. בכיתה ז', המורים שוב עברו איתנו על אותם נושאים בדיוק. חשוב לציין שאותם מורים לא בדיוק נכנסו לפרטים בזמן שהם לימדו אותנו את הנושאים הללו.
עבור הילדים שלי, חינוך מיני הסתכם בדיון על היגיינה – בלבד. האזכור היחיד שהיה לוסת החודשית היה שמדובר באירוע שקורה – מבלי להסביר למה ואיך להתמודד איתו. בנוסף, באותו השיעור (באופן לא מפתיע בכלל) הדיון סביב סקס לא ממש התנהל – מלבד ההוראה להימנע מקיום יחסי מין, לא היה שום הסבר.
"איכס, מחזור"
נראה כי לגביעונית יש משתמשות נלהבות בכל העולם, ומסיבות כאלו ואחרות. נראה כי המדינות בהן הגביעונית הפכה לפופולרית הן מדינות בהן התבגרו ועברו הלאה מתופעת ה"איכס, מחזור". אותה תופעה היא למעשה אחת הסיבות המרכזיות לכך שלא שמעת עדיין על הגביעונית.
רבות מאיתנו גדלו בצל הנורמה שמחזור הוא תופעה שיש לשתוק לגביה. מחנכים אותנו לחשוב שהמחזור שלנו הוא דבר "דוחה" ו"מגעיל", ושלדעת או לגעת באיבר המין שלנו הוא משהו שאסור לעשות.
כשקיבלתי מחזור בפעם הראשונה, גרתי אצל סבתא שלי. היא גידלה את אחיותיי ואותי, ולימדה אותנו שכל מה שנוגע למחזור צריך להשאיר לעצמנו, ולהיות דיסקרטיות ככל האפשר. הטמפונים והתחבושות היו תמיד בארון מתחת לכיור, ואת המוצרים המשומשים היא הורתה לעטוף בנייר עיתון ורק אז לזרוק לפח. דם המחזור היה "מגעיל". כל הגוף שלנו היה "מגעיל", כך שאפילו בתוך הבית הרגשתי שהמחזור הוא משהו שעליי להתבייש בו.
רק כשעברנו לגור עם אבא שלי, התחלתי להרגיש קצת יותר בנוח עם המחזור שלי, ועל זה מגיע לאבא שלי כל הכבוד! הורה יחיד, גבר, עם שלוש בנות מחזוריות, שאיכשהו הצליח לגרום למחזור להיות דבר שבשגרה. הוא פתח סתימות באסלה שנגרמו מטמפונים משומשים בלי להתלונן אף פעם, ומעולם לא שאל אם אנחנו צריכות "דברים" בשביל המחזור, הוא פשוט קנה לנו. (אוהבת אותך אבא! אתה אדיר!)
יחד עם זאת, בבית-הספר, נהגנו להחביא את הטמפונים בשרוול החולצה כשהיינו הולכות לשירותים להחליף. לפעמים אפילו היינו הולכות לחדר האחות כי היה שם תא שירותים פרטי. היינו נבוכות כל הזמן, וחברינו לכיתה היו מקניטים אותנו אם היו יודעים שאנחנו במחזור. למעשה, דיי קל להבין למה גם בבגרות יש איזשהו טאבו על מחזור, אחרי שנים של מבוכה ובושה סביב הנושא בתקופת הילדות והנעורים.
פרסומות
רוב הנשים המשתמשות בגביעונית יספרו לך שהן שמעו עליה מחברה או מקרובת משפחה – או שהן נתקלו במידע על הגביעונית באינטרנט.
כיום, יש חברה אחת בלבד שאני מכירה (בארה"ב) המפרסמת את מוצרה בטלוויזיה, וגם את הפרסומת הזאת ראיתי רק פעמים בודדות.
אני לא ממש יודעת למה חברות רבות לא מפרסמות את הגביעונית שלהן יותר. הסיבה היחידה שעולה לי לראש היא שאולי אין להן תקציב גדול כמו לחברות המייצרות טמפונים ותחבושות.
חנויות
למיטב ידיעתי, חנויות רבות גובות לא מעט כסף על מיקום המוצר בחנות. במידה וחברה כלשהי רוצה שהמוצר שלה יהיה ממוקם באיזור בולט, על מדף ספציפי – זה יעלה לה. חוץ מזה, איזו חנות תרצה להחזיק מוצר שהלקוחות ירכשו פעם בעשר שנים?!
- Lilova תחתונים סופגי מחזור (תחתוני וסת) - יוני 19, 2019
- איך משתמשים בגביעונית - פברואר 6, 2019
- גביעוניות לנזקקות ולנשים ממדינות עולם שלישי - פברואר 6, 2019
